"We wear the mask that grins and lies

It shades our cheeks and hides our eyes

This debt we pay to human guile

With torn and bleeding hearts, we smile"

(Paul Laurence Dunbar, Maya Angelou)

​

עבודת סולו המתקיימת במעברים בין החלל האינטימי של חדר ההלבשה לבין

המרחב הפומבי של הבמה. הכל נותר חשוף וגלוי בפני הצופה. היוצרת מתכתבת עם תאוריית הפרפורמטיביות המגדרית של ג'ודית באטלר, האומרת כי הזהות המגדרית שלנו נבנית מתוך ההקשר החברתי וכי מגדר הוא מופע, מעין מסכה שאנו עוטים על עצמנו.

​

*Boudoir (בודואר, מצרפתית) – חדר האישה, ששימש כחדר הלבשה וגם כמקום שבו היא יכלה להשתחרר מהקודים ההתנהגותיים המצופים ממנה ולבטא את רגשותיה בחופשיות וללא העמדות פנים. מרחב פרטי בו יכלה "להוציא קיטור" על מנת לחזור החוצה לאורחים רגועה ועם חיוך.

​

בכורה: אוגוסט 2017, פסטיבל זירת מחול, בית הנסן, ירושלים.

העבודה נוצרה בתמיכת הזירה הבין-תחומית, מרכז 'רותם' ואולפן המחול של המועצה האזורית מנשה וביה"ס למחול במכללת סמינר הקיבוצים.

​

מאת ובביצוע: עדי שילדן

ליווי אמנותי: סהר עזימי

דרמטורגיה: לירון דינוביץ

תלבושות: הילה שפירא

מסכה: שרונה אפרת

מוזיקה: עופר טיסר

עיצוב תאורה: דני פישוף, רותם אלרואי

צילום: אפרת מזור

עין חיצונית ושותפות אמנותית: ניר וידן