מחשבות על עצמות ופרסום לקראת פסטיבל דרך הנדיב בפרדס-חנה
היי לכל הא*נשים הנפלאים שנרשמו לבלוג-ניוזלטר החדש. חלקכם התווספתם בבחירה אישית מתפוצת המייל שלי מתוך רצון טוב ובאהבה, אם למישהו זה פחות מתאים, מוזמנים לשלוח לי מייל עם המילה 'הסרה'.
אנחנו בזמנים גועשים וחשובים סביב משמעות האמנות בישראל והאחריות שיש (או אין) לאמנים ואמניות ביחס לסביבה בה אנו יוצרים, ועוד אתן על זה את הדעת כאן, אבל לבינתיים, מפנה אתכם לכתבה מעניינת שהעביר לי לאחרונה אדם יקר. כותרת הכתבה היא כסף, מצלמים: מדוע אין קולנוע ישראלי ימני. יש שיגידו שהיא בעייתית לאור השיח הציבורי הארסי שמתנהל על האמנות השמאלנית בישראל, ועדיין, שווה קריאה ומחשבה. לינק לכתבה.
ועכשיו, לעניין אחר:
לפני כשנתיים, בעיצומה של סדנה בטכניקת קליין שהעבירה סוזן קליין בסטודיו של יסמין גודר, עמר עוזיאל ואנוכי ישבנו על קפה והתחלנו לחשוב על כל המילים שצומחות מן השורש ע.צ.מ, משם כבר התגלגלנו במרחבי הרשת לטקסטים על עצמות ונפתח בפני עולם ומלואו. למעשה התחיל לו רומן מתמשך עם עצמות, שורשים בשפה העברית, טכניקת קליין, טקסטים מארון הספרים היהודי, שירה וספרות. אני אוהבת לקרוא לזה "הגיגים מן השורש".
הגיגים מן השורש - ע.צ.מ
המילים שצמחו מן השורש ע.צ.מ חולשות על כל מיני משמעויות ותחומים: יש עֶצֶם שהיא נקבה ומרכיבה את השלד (bone), יש את המקבילה הזכרית עֶצֶם שהוא דבר, חפץ או חומר (object, thing, matter, substance) או עיקר ומהות (essence ; "עצם העניין"), ומכאן הדרך אל המילה עַצְמִי (self ; המהות שלי, החומר ממנו אני עשויה, אני) כבר קצרה עד מאד. הקשר בין העצם הזכרית והעצם הנקבית חזק, מכיוון שהעצם היא רקמה שנמצאת במרכז הגוף התלת מימדי ואותה עוטפות רקמות החיבור, השריר, העור וכו'. המרכזיות הפיזית שלה, ואולי גם מאפיינים אחרים של העצם שאכתוב אליהם בהמשך הדרך, מחוברים למהות, שהיא, אפשר לומר, מרכז העניין, הנקודה שסביבה חגים. הקשר נחשף באופן יפה בביטוי "בוער בעצמותיי", במישור המילולי הבערה היא בעצמות השלד, במישור המטאפורי סוג בערה שכזה הוא כל כך חזק ומשמעותי בגלל שהוא שמתרחש בעבור דברים מהותיים.
כאשר ישנה ישות עם מהות ברורה, כזו שיודעת לנהל את עצמה ולהגדיר את קווי המתאר שמפרידים בין החוץ לפנים שלה, נאמר כי זו ישות עַצְמָאִית (independent), ואם היא גדולה היא עֲצוּמָה (huge, immense, vast) ואם גם חזקה, בעלת עוֹצְמָה (power, force) ואם גם דומיננטית אז תקבל אף את התואר המכובד מַעֲצָמָה (empire). כאן כבר נכנסות לתמונה גם משמעויות של כוח, ולהן נלוות מילים שמפעילות כוח על מנת לשנות דבר מה בעולם. צדו האחד של המטבע הוא 'הכוח המונע' של עִיצּוּמִים (sanctions), והצד האחר הוא 'הכוח הרותם' של העֲצוּמָה (petition). כשנשלב את כל אלו נקבל את המילה הַעֲצָמָה (empowerment), יש בה גם רובד של התחזקות, גם של רכישת עצמאות וגם של התקרבות אל העצמי.
בְּעֶצֶם (actually, in fact, as a matter of fact), בדומה להפרדה הברורה בין הפנים לחוץ של ישות עצמאית, אפשר לחשוב על פעולת עצימת העיניים לא רק כסגירת העיניים אלא גם כעל המעבר מהמבט החוצה אל המבט פנימה, מן העולם החיצוני לעולם הפנימי. בהקשר זה עצימת העיניים קשורה גם לעצמי, לחוויה הפנימית האישית והייחודית. הפעולה ההפוכה היא פקיחת עיניים והיא קשורה לפיקחות, חוכמה. ואולי הכוונה לסוג מסוים של חוכמה, חוכמתו של העולם החיצוני. אם חסרה מילה טובה בעברית לתיאור החוכמה של העולם הפנימי, הייתי מציעה לאקדמיה ללשון את המילה עֲצִימוּת. המילה אמנם כבר נלקחה ויושבה על-ידי המשמעות של 'מידת העוצמה' (intensity), אך אולי המשמעות הזו תסכים לחלוק את המילה שלה גם עם משמעות נוספת, מה גם שהיכולת להתכוונן ולהיות בקשב למידות רגישות שונות קשורה גם קשורה לחוכמה הפנימית. ולבינתיים, זה כל מה למדתי על השורש עד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
בפוסט הבא אתחיל לגולל את סיפורה של עצם הלוּז המסתורית...
"פסטיבל דרך הנדיב" נולד פרי יוזמה של תושבות ותושבי פרדס חנה-כרכור, הוא מושתת כולו על יצירה עצמית והתנדבות ומציע פלטפורמה פשוטה למפגש ולנתינה בלתי אמצעית. כל אירועי הפסטיבל הם בכניסה חופשית ויש המון אירועים מעולים! כחלק מהפסטיבל יזמתי את הערב "מגדר על הפרק" שיתקיים ביום חמישי ה-22/11/18 בשעה 20:00 במגרש הביתי שלי (תרתי-משמע) בפרדס-חנה. בערב תופיע הזמרת הגר סמיר, יוקרן פרק מסדרת הדוקו "על הרצף - תנועה מגדרית חדשה בישראל", יוצג פרויקט הצילום The Beautiful Butch Project של אורה כהן ותהיה לכם הזדמנות להשתעשע עם הנראות המגדרית שלכם ולהצטלם באופן קצת שונה מהרגיל, אני אופיע עם הסולו מחול-פרפורמנס Le Boudoir ויתקיים שיח קהל בהנחייה של מיקי שומרוני. אשמח לראותכן*ם.
כל הפרטים באיוונט כאן, ולכל אירועי הפסטיבל כנסו לכאן.
ולסיום, מי שקרוב אלי יודע כמה אני אוהבת להיות בטבע ולטייל ועל הדרך גם לצלם, אז כמסורת אסיים עם תמונה אחת מהטיולים בארץ ובעולם בשביל לפתוח את הלב ואת מרחבי הדימיון...
